וזה לא ממש מפתיע.
ביום רביעי בלילה התחיל שלג שלא הפסיק לשניה עד היום בבוקר.
שלג זה דבר כל כך יפה - פתיתים ענקיים עפים ברוח במעגלים וצובעים הכל בלבן, אבל מה? מאוד לא פרקטי.
הם אמנם מפנים את הרחובות ביעילות די מדהימה (לפי החוק כל בעל בנין מחוייב לפנות את המדרכה שליד הבנין שלו אחרת הוא עלול לקבל קנס או שמישהו עלול ליפול ליד הבנין שלו ולתבוע אותו) אבל עדין ההליכה מאוד לא קלה. הכל מלא קרח, ובמעבר בין המדרכה לכביש יש ערמות של שלג ושלוליות נסתרות שחייבים לעבור דרכן איכשהו. בנוסף לזה, הנעליים שלי, שהן מעולות ומחממות מאוד מאוד, לא מותאמות לשלג בכלל.
ביום חמישי אחרי הצהריים, אחרי לילה וכמעט יום שלם של שלג התקשרתי לבית ספר שלי לבדוק אם השיעור מתקיים כרגיל ואמרו לי שכן. אז הלכתי רבע שעה בשלג, ואז נסעתי ב-3 רכבות, ואז הלכתי עוד איזה 5 דקות והגעתי לבית ספר עם גרביים סחוטות מים, וכל זה בשביל לגלות שלט קטן על הדלת - "השיעור מבוטל"... נראה לי שהשתמשתי בקללות שלא ידעתי בכלל שאני מכירה (בלב), עד שמצאתי בזה את היתרון - אין שיעורים לשבוע הבא ואני לא צריכה להיות בלחץ להספיק לסיים אותם עד שמיכאל מגיע. וגם פיציתי את עצמי בסושי, וביקור אצל נעמי.
הכסא שלי -
אתמול בצהריים החלטתי שאני נחושה שוב לצאת מהבית למרות שאני כבר קצת מצוננת, להטעין את הפלאפון שלי ולקנות מגפיים שמתאימים לשלג. אתמול המצב כבר היה עוד יותר גרוע - היה איזה מקום שבשביל לחצות את הכביש בלי לעבור במים הלכתי 2 רחובות לכיוון אחר, וחזרתי אותם בהליכה על הכביש. כלום לא עזר - שוב הגרביים שלי התמלאו מים. אז נסעתי לחנות נעליים שכבר סימנתי לפני כמה ימים, ואחרי שהורדתי מעצמי את המגפיים שלי ולבשתי גרביים יבשות, ראיתי שאין מצב שאני יוצאת מהחנות בלי מגפיים חדשות ונועלת שוב את הדבר הרטוב הזה שהלכתי איתו.
אז הנה המגפיים החדשות והמגניבות שלי, שאיתן כבר יכולתי להסתובב בשמחה וביובש בברוקלין...
ביום רביעי בלילה התחיל שלג שלא הפסיק לשניה עד היום בבוקר.
שלג זה דבר כל כך יפה - פתיתים ענקיים עפים ברוח במעגלים וצובעים הכל בלבן, אבל מה? מאוד לא פרקטי.
הם אמנם מפנים את הרחובות ביעילות די מדהימה (לפי החוק כל בעל בנין מחוייב לפנות את המדרכה שליד הבנין שלו אחרת הוא עלול לקבל קנס או שמישהו עלול ליפול ליד הבנין שלו ולתבוע אותו) אבל עדין ההליכה מאוד לא קלה. הכל מלא קרח, ובמעבר בין המדרכה לכביש יש ערמות של שלג ושלוליות נסתרות שחייבים לעבור דרכן איכשהו. בנוסף לזה, הנעליים שלי, שהן מעולות ומחממות מאוד מאוד, לא מותאמות לשלג בכלל.
ביום חמישי אחרי הצהריים, אחרי לילה וכמעט יום שלם של שלג התקשרתי לבית ספר שלי לבדוק אם השיעור מתקיים כרגיל ואמרו לי שכן. אז הלכתי רבע שעה בשלג, ואז נסעתי ב-3 רכבות, ואז הלכתי עוד איזה 5 דקות והגעתי לבית ספר עם גרביים סחוטות מים, וכל זה בשביל לגלות שלט קטן על הדלת - "השיעור מבוטל"... נראה לי שהשתמשתי בקללות שלא ידעתי בכלל שאני מכירה (בלב), עד שמצאתי בזה את היתרון - אין שיעורים לשבוע הבא ואני לא צריכה להיות בלחץ להספיק לסיים אותם עד שמיכאל מגיע. וגם פיציתי את עצמי בסושי, וביקור אצל נעמי.
אתמול בצהריים החלטתי שאני נחושה שוב לצאת מהבית למרות שאני כבר קצת מצוננת, להטעין את הפלאפון שלי ולקנות מגפיים שמתאימים לשלג. אתמול המצב כבר היה עוד יותר גרוע - היה איזה מקום שבשביל לחצות את הכביש בלי לעבור במים הלכתי 2 רחובות לכיוון אחר, וחזרתי אותם בהליכה על הכביש. כלום לא עזר - שוב הגרביים שלי התמלאו מים. אז נסעתי לחנות נעליים שכבר סימנתי לפני כמה ימים, ואחרי שהורדתי מעצמי את המגפיים שלי ולבשתי גרביים יבשות, ראיתי שאין מצב שאני יוצאת מהחנות בלי מגפיים חדשות ונועלת שוב את הדבר הרטוב הזה שהלכתי איתו.
אז הנה המגפיים החדשות והמגניבות שלי, שאיתן כבר יכולתי להסתובב בשמחה וביובש בברוקלין...
רשומות
תתחדשי. היום, אם היית באה, היית יכולה להיות החתולה (של אריה) במגפיים (מהזן המהמם שראיתי!)
השבמחקרק בשביל זה היה שווה לסוע לניויורק... ועכשיו גם מיכאל יוכל לזהות אותך למרחוק.
יעל
א. איזה כיף שלג! אני חושבת שאפשר לחיות חיים שלמים בארץ בלי לראות כמות של שלג כמו שהצטברה על הכסא שלך.
השבמחקב. נראה לי שכדאי שתמשיכי לעקוב אחרי הכסא הזה, בסוף הוא ייצג בצורה די אמינה את התקופה.
ג. אמנם רק חצי את, אבל את נראית מעולה במגפיים החדשים ובג'ינס והחולצה האלה - הם גם רכש חדש?
אני עוקבת אחרי הכסא די בהדיקות. לא תמיד אני מצלמת, ולא את כל מה שאני מצלמת אני שמה פה (למזלכם) אבל הוא בהחלט נמצא במעקב צמוד...
השבמחקגם הג'ינס והחולצה הם רכש חדש. האסטרטגיה כרגע היא לקנות רק מה שצריך (והיא מבוססת על זה שהבאתי נורא נורא מעט דברים - אז מה לעשות? צריך!).
תודה :-)