תמיד בטיולים גדולים עושים החלטות גדולות שאחר כך לא מקיימים.
אבל עכשיו אני לא בטיול, אני רק בסוג של הפסקה קטנה מהחיים שמאפשרת אולי להסתכל על הכל מרחוק בצורה יותר נקיה, ויכול להיות שלהחלטות מכאן יהיה יותר משקל (לא...).
אז כמה דברים שחשבתי עליהם בזמן שהלכתי חזרה מהסאבווי בשלג, אחרי יום כיף כיף בברוקלין -
ככה צריך לחיות.
להקפיד לעשות דברים שאוהבים. כאילו טריוויאלי, אבל בכלל בכלל לא קל ליישום בתוך השגרה. נניח בראיה לאחור נראה לי מוזר ולא ברור שכל כך הרבה שנים דיברתי על עיצוב ולא עשיתי עם זה כלום...
ללמוד להיות לבד. מבחינתי זה הישג גדול שאני כבר שלושה שבועות כמעט כל הזמן לבד, ורוב הזמן גם נהנית מזה. גיליתי שאני יכולה ממש להנות מלהסתובב שעות לבד ברחובות, ואז לשבת במסעדה לבד ולהסתכל על אנשים, ואז ללכת לאיזה חנות או מוזיאון, לנסוע הביתה לבד בסאבווי, ולהגיע לכאן לדירה למחשב - בשביל לספר מה עשיתי... יש גם ימים שזה לא קל, שאני רוצה לחלוק את כל החוויות עם מישהו בזמן אמת, אבל עצם זה שרוב הזמן זה כיף, זה מהפכה מבחינתי (בתור מי שלא מסוגלת להעביר ערב לבד בתל אביב בלי להתמרמר...). ועל זה כבר אמרה לי אישה אחת חכמה - "נראה לי שהחוויה היא כל כך טובה גם מהעוצמות של העיר אבל גם בגלל שאת ממוקמת במערכות היחסים שלך בארץ היטב אז גם אם את לבד את לא בודדה" - וגם זאת מחשבה חיובית.
להרפות מהפלאפון. יש לי כאן טלפון. נראה לי שהוא מצלצל בממוצע פעם ורבע ביום. מה שגורם לזה שאני לא לחוצה עליו. אני בקושי מסתכלת לראות אם מישהו מתקשר. לא שמה אותו על השולחן במסעדה. לא שולחת או קוראת סמסים בזמן שאני מדברת עם אנשים. לפעמים בכלל שוכחת אותו בבית, ומכבה אותו בזמן השיעור ולא שמה על רטט. באופן כללי נראה לי שאין כאן את הלחץ על פלאפונים שיש בארץ. לכולם יש פלאפונים מאוד מתוחכמים, ו-blackberries וכאלו, ומצד שני - היתי שלושה ימים בקורס מהבוקר עד הערב ואפילו פעם אחת לא צלצל לאף אחד הטלפון - אפילו לא סמס קטן... זה מוריד הרבה הרבה לחץ מיותר.
ודבר אחרון - להעיז. כי מה בעצם כל כך מפחיד?
וברוח הניו אייג' שיצא לי - זה מה שקיבלתי לפני כמה ימים ב-fortune cookie והיום נתקלתי בזה זרוק פה על השולחן -
רשומות
איזה פוסט יפה יצא. יפה לך טל.
השבמחקנכון, והסיכום בתמונה מעולה
השבמחקנכון, כשאנו נמצאים באגרא רמה או בבירה עמיקתא מתגלות לנו הפרופורציות הנכונות ומתגלים לנו הדברים החשובים באמת. הבעיה היא יכולת השימור. בזה אנחנו די חארוֹת. אם תחזרי אלינו יש כאן אדמה חרוכת אסמסים ורטטים, וכולנו זקוקים שמישהו נורמאלי יהלך בינינו. מתגעגע אליך עד דמע.
השבמחקתודה! וכן אריק, אני מודעת לזה שהבעיה היא השימור. חבל שלא צריך לעבור באיזה מחלקת שימור לקוחות כזאת לפני ששוכחים את זה לגמרי (די טפשי שאם אתה רוצה לעזוב את הוט ישכנעו אותך שעה למה לא, ואם את מה שבאמת חשוב לך בחיים, אף אחד לא יעצור אותך...).
השבמחקואני מתגעגעת גם.
יופי.
השבמחק(צ'טערת להוריד אתכם מההגיגים השמימיים לאדמת הארץ) זאת אני שביקשתי לראות עבודות. רוצה עוד.
השבמחקואפילו שאני לא במצברוח עמוק כרגע, אני מתגעגעת אליך סתם ככה...
יעל