היום היתי בשיעור השני והיה כיף מאוד.
יותר משיעור עיצוב זה שיעור לחיים, התקופה הזאת בכלל והלימודים בפרט.
היתי צריכה להציג את העבודה הראשונה שלי, וכל השבוע היו לי פרפרים בבטן מהדבר הזה. לעמוד לפני כל הכיתה ולהסביר באנגלית מה הקונספט שלי ומה בדיוק ניסיתי להגיד נראה לי כמו דבר מטורף לגמרי.
היום ניסיתי לחשוב מה אני רוצה להגיד ובדקתי במורפיקס (ובמיכתי) איך אומרים כל מיני מילים באנגלית (מאיפה אני אמורה לדעת איך אומרים זיקית??). אח"כ נסעתי בסאבווי לבית ספר ועשיתי לעצמי שיחות מוטיבציה כל הדרך (אולי בגלל זה גם בפעם הראשונה לקחתי רכבת לא בדיוק נכונה) - הסברתי לעצמי שאפשר להבין מה אני אומרת, ושלאף אחד לא ממש משנה אם השתמשתי ב-past perfect simple progressive במקום הנכון... עצמי ענה לי בהגיעי שזה בכלל לא מוריד מהלחץ כל ההגיון הזה...
התחיל השיעור, היתה ההגשה הראשונה והמורה ביקש התייחסויות, ואני החלטתי שאני חייבת מהר מהר לדבר ולראות שזה בסדר. וזה באמת מה שקרה! נתתי ביקורת ראשונה, כנראה לא באנגלית הכי אוקספורדית, אבל בהחלט במשהו שאפשר להבין. וזהו - כלום לא קרה... ומאותו הרגע ירד לי הלחץ, הערתי הערות לפעמים, הגשתי את העבודה שלי (מסתבר שבכלל לא צריך לדבר כשמגישים, רק צריך להקשיב להערות ולענות לשאלות אם יש), אמרתי chameleon
ואפילו הצלחתי להיות טיפה מצחיקה. באנגלית! איזה אושר!
אם יכולתי להתקשר מהפלאפון שלי לארץ (והשעה שם לא היתה 4 וחצי בבוקר...) כנראה שהיתי מתקשרת לכל אחד מכם וצועקת - "YES, WE CAN!!"
יותר משיעור עיצוב זה שיעור לחיים, התקופה הזאת בכלל והלימודים בפרט.
היתי צריכה להציג את העבודה הראשונה שלי, וכל השבוע היו לי פרפרים בבטן מהדבר הזה. לעמוד לפני כל הכיתה ולהסביר באנגלית מה הקונספט שלי ומה בדיוק ניסיתי להגיד נראה לי כמו דבר מטורף לגמרי.
היום ניסיתי לחשוב מה אני רוצה להגיד ובדקתי במורפיקס (ובמיכתי) איך אומרים כל מיני מילים באנגלית (מאיפה אני אמורה לדעת איך אומרים זיקית??). אח"כ נסעתי בסאבווי לבית ספר ועשיתי לעצמי שיחות מוטיבציה כל הדרך (אולי בגלל זה גם בפעם הראשונה לקחתי רכבת לא בדיוק נכונה) - הסברתי לעצמי שאפשר להבין מה אני אומרת, ושלאף אחד לא ממש משנה אם השתמשתי ב-past perfect simple progressive במקום הנכון... עצמי ענה לי בהגיעי שזה בכלל לא מוריד מהלחץ כל ההגיון הזה...
התחיל השיעור, היתה ההגשה הראשונה והמורה ביקש התייחסויות, ואני החלטתי שאני חייבת מהר מהר לדבר ולראות שזה בסדר. וזה באמת מה שקרה! נתתי ביקורת ראשונה, כנראה לא באנגלית הכי אוקספורדית, אבל בהחלט במשהו שאפשר להבין. וזהו - כלום לא קרה... ומאותו הרגע ירד לי הלחץ, הערתי הערות לפעמים, הגשתי את העבודה שלי (מסתבר שבכלל לא צריך לדבר כשמגישים, רק צריך להקשיב להערות ולענות לשאלות אם יש), אמרתי chameleon
ואפילו הצלחתי להיות טיפה מצחיקה. באנגלית! איזה אושר!
אם יכולתי להתקשר מהפלאפון שלי לארץ (והשעה שם לא היתה 4 וחצי בבוקר...) כנראה שהיתי מתקשרת לכל אחד מכם וצועקת - "YES, WE CAN!!"
רשומות
כל הכבוד אחותי
השבמחקאיך אפשר לדעת אם זה ליאור הבת או ליאור הבן? אני סוג של אחות של שניכם...
השבמחקתודה בכל אופן :-)
מאוד מזדהה עם מה שכתבת, בלי שעברתי דבר שכזה באנגלית - היו לי פרפרים בבטן רק מלקרוא את זה. כל הכבוד לך טלינקה!!
השבמחקאת מלכה!!!
השבמחקואני מקנאה...
אילת (שלא יודעת איך הופכים ללא אנונימית בעולם המתקדם והמשונה הזה)
תודה! אתן מאוד חמודות!
השבמחקגדול! ממש חוק מרפי- להכין נאום מרגש באנגלית, רק כדי לגלות שאת אמורה לשתוק בסוף :-)
השבמחקתשאלי כל מדריך/ה ב"גרייט שייפ" איך זה מרגיש להעביר שעור שלם באנגלית בפעם הראשונה... גם אם ממילא רוב המונחים לקוחים מהשפה הלטינית, עדיין קשה להתרגל בהתחלה להסביר לאנשים באנגלית שלא מומלץ שמפרק הברך יעבור את קו השרוכים של הנעל (תנסי להגיד את זה מהר כמה פעמים).
ספרי קצת על הפרוייקט שלך, הבנו שקשור ל Chameleon אבל מה בדיוק?
אבי,
השבמחקנראה לי שאתה לא מבין את הבעיה.
הבעיה שלי היא לא להגיד מהר כמה פעמים "מומלץ שמפרק הברך יעבור את קו השרוכים של הנעל", הבעיה היא להגיד את זה בכלל באנגלית. חסרות לי כאן איזה 4 מילים להשלמת המשפט... (וחוץ מזה, זה לא אמור לא לעבור? בתקופתי בגרייט שייפ ככה זה היה...)
העבודה שלי היא עדין סקיצה לא ממש מרשימה, ובסוף גם נטולת כל זיקית. כשיהיה סופי ונורמלי אני אראה.
נשיקות בינתיים וד"ש לכווולם.