אתמול מיכאל נסע הביתה. מסתבר שפתאום עבר חודש.
בחודש שהוא היה כאן פיתחנו כל כך הרבה הרגלים, ובדיחות שלנו, וסדר יום מסויים, שנראה לי לגמרי לא הגיוני שאני קמה בבוקר והוא לא כאן (נניח שאין בכלל שיחה על מי מבשל היום ארוחת בוקר - כלומר, שם את הקורנפלקס בקערה).
בינתיים יש לי כאן מלא אנשים אחרים אז זה כיף מאוד שאם אני יוצאת מהתחנה אחרי שליוויתי את מיכאל ובא לי לדבר עם מישהו, אני פשוט נפגשת לי עם דנה בטיימס סקוור, ושבערב אחרי השיעור אני יכולה להפגש לארוחת ערב עם כולם.
כנראה שעוד כמה ימים פתאום יהיה לי שקט גדול (לשבוע... עד שההורים שלי יבואו).

מיכאל וצב ברוקפלר סנטר

כולם (וזה אפילו לא מבויים. זה מה שקרה כשהלכנו לאכול דים סאם בצ'יינה טאון ביום ראשון)