לבד

השבוע היתי לבד אחרי הרבה הרבה זמן שלא.
היה מאוד מפתיע לטובה.
קודם כל, זה היה שבוע סוציאלי במיוחד - הסתובבתי עם קסניה בגלריות בלוור איסט סייד, והיתי באיקאה עם נעמי ונעה (שטים לשם בסירה - זה אדיר!), והלכתי לעזור לנעה להרכיב את הרהיטים שהיא קנתה, והלכתי עם יורם לסרט ולמסיבה, וקסניה ומאשה באו אליי לקבלת שבת, והיתי אצל שלי ומיקי - וזה עדין לא אומר שלא היו לי ימים שלמים שהיתי לבד. הכל יחסי.
אז שוב נזכרתי שכמה שיש משהו שמפחיד אותי בלבד, יש בו גם משהו מאוד מאוד נעים.
ביום חמישי שעבר נניח, שהיה יום חם במיוחד, ישבתי כמה שעות בוושינגטון סקוור וקראתי עיתונים (באנגלית!) וספר. זה נשמע כמו דבר כל כך הגיוני לעשות אבל איכשהו כמעט אף פעם לא עשיתי אותו בתל אביב.
חוץ מזה, הלבד מחייב אותי להתעמת שוב עם האנגלית במקום לבקש ממיכאל לדבר בשבילי. אז אתמול למשל היתי צריכה לסדר כל מיני בירוקרטיות ב-NYU וגיליתי שאני יכולה לנהל כמה שיחות טלפון עם אנשים שונים והם כולם מבינים מה אני רוצה. מבחינתי זה גילוי די מדהים.
ועוד דבר שקורה כשנמצאים לבד, הוא שיש הרבה הרבה יותר זמן לחשוב. אם הולכים ברחוב לבד באות מחשבות שאף פעם לא באות כשהולכים עם מישהו.
וכל זה לא אומר שלא משמח אותי שההורים שלי מגיעים לכאן עוד 12 שעות, שענת עוד 4 שבועות ו-4 ימים, ושמיכאל עוד 4 שבועות ו-5 ימים...


עוד אנשים גילו שכיף בוושינגטון סקוור כשיש שמש -

             בחנות דיסקים - 

באחת הגלריות -