יום שישי, 19 במרץ 2010

St. Patrick's Day, ציניות ומה שביניהם

אם לא שמתם לב, ביום רביעי היה St. Patrick's Day. 
כאן היה קשה להתעלם מזה. 
יצאנו מהבית בצהריים וגילינו שכל העיר מלאה באנשים ירוקים, שקמו בבוקר ירוק, נעלו נעליים ירוקות, לבשו חולצה ירוקה ומכנסיים ירוקים, על ראשם חבשו כובע ירוק ויצאו החוצה (ובחוץ הם גם יכלו לקנות לעצמם איזה מדבקה של תלתן ירוק ולהדביק על הפנים, או מחושים ירוקים לשים על הראש). 
עקבנו אחרי ההמון וגילינו שבשדרה החמישית יש מצעד. אלפי אנשים (ירוקים, כן) עמדו בצדדים והסתכלו על מאות אנשים שצעדו בשדרה - המוני נגני חמת חלילים (ממש לא ברור מאיפה מצאו כל כך הרבה), תזמורות של בתי ספר, שרביטניות, בוגרים של מכללות, סתם אירים, שוטרים, שירות בתי הסוהר ועוד ועוד. זה נמשך שעות.
הדבר המדהים בזה היה חוסר הציניות של הקהל. קשה לי לחשוב על סיטואציה בארץ שאנשים עומדים ומריעים לחבורה של אנשים מבוגרים שלובשים גרביונים ומנגנים בכלי צפצפני, או לחבורה של תיכוניסטים שחובשים כובעים עם פונפונים. ובכלל, בארץ ילד שמנגן בקרן יער לא יכול להיות cool וכאן עושה רושם שכולם מנגנים, וזה לא נראה להם מביך בשום דרך ללבוש בגדים משונים ולצעוד ולנגן להמונים. חבל שאנחנו כבר לא יכולים להיות ככה.




































וזה מה שקרה לנו בסוף היום כשנהיה לנו קר... (אני לא הצלחתי לא להיות צינית, אז גם לכם מותר)


2 תגובות:

  1. קוראים לזה מצעד הגאווה?

    השבמחק
  2. למה את סתם משמיצה. אנחנו יודעים לתקוע בשופר (לפחות חלקנו)

    יעל

    השבמחק