קבלנו מתנה כרטיסים למשחק של הניקס.
איזה כיף היה!!
האמריקאים האלו, אפשר להגיד עליהם הרבה דברים רעים (ואני אגיד תיכף...), אבל הם יודעים לארגן שואו.
האולם היה מלא באנשים שעובדים בדיוק לפי הכללים. יושבים יפה במקום, קונים אוכל של משחקים, עומדים יפה לשיר את ההמנון, צועקים defense כשכתוב על המסך שצריך לצעוק, רוקדים כשמגיעים לאיזור שלהם אנשים שהתפקיד שלהם הוא לעשות שמח, וצועקים כשמראים אותם על המסך. אבל מה? כל החוסר ספונטניות הזה עובד מעולה -
גם אנחנו נאלצנו לאכול המבורגר וצ'יפס ולשתות מלא מלא קולה, לצעוק חזק חזק fense כשצועקים עלינו de, למחוא כפיים כשאומרים לנו (אפילו קיבלתי מאנשים חמודים שישבו לידינו מן שטות כזאת שעושה רעש אז יכולתי להפריע לאטלנטה כשהם ניסו לקלוע) ולהרעיש כשכתוב על המסך שצריך לעשות עכשיו רעש.
בסוף בסוף, כשניצחנו בהפרש של נקודה, אפילו שמחנו בטבעיות בלי שקבלנו מאף אחד הוראה לשמוח.
אני נראית קצת רצינית אבל פשוט מאוד השקעתי במורל -
רשומות
את התירוץ שלך הבנתי אבל למה מיכאל נראה כל כך רציני?
השבמחקהוא עדיין מבואס שלא היה בפיקניק אצל אפי?
אני באמת חושב שהייתי צריך להיות שם במקומך. ניצחת (כמעט) בכל החיובים ואני יודע בעל פה את החמישיה של אטלנטה (ידעת שיש להם שחקן שקוראים לו זאזא פצ'וליה?!) ורוב ההרכב של הניקס.
השבמחקניצחתי! ניצחתי!
השבמחקכן, כנראה שזה אתה שאמור היה להיות שם. בכלל לא ידעתי על זאזא פצ'וליה! וזה נכון, ניצחת כמעט בכולם (למרות שאני זוכרת ניצחון אחד שלי מרשים במיוחד).
השבמחקוקוצ'י, עכשיו כשהסתכלתי שוב על התמונות, נראה לי שיש בעיה עם שנינו. נראה מדכא במיוחד כל הענין הזה... באמת היה כיף מאוד, וכשלא צלמו אותנו שמחנו מאוד (ונראה לי שמיכתי כבר די התאושש מההעדרות שלו מהפקניק אצל אפי).
השבמחק