התחלה של סוף

התחלתי להרגיש סוף.
בעקרון יש לי כאן עוד שלושה שבועות וחצי, שזה לא מעט זמן להיות פה בעיר. רוב התיירים באים להרבה פחות. אבל פתאום אני מתחילה לעשות רשימות של דברים שלא הספקתי לעשות, וללכת למקומות שלא היתי בהם עד עכשיו, ולשים לב לשגרה שנהייתה לי, ולהתגעגע לארץ (במיוחד אם קורים שם דברים שמרגיש לי מוזר להיות רחוק מהם), ולקנות הרבה יותר דברים, ולהבין שהחברים שלי פה תיכף יהיו חברים רק מרחוק, ולפתח גם טיפה חרדות מהחזרה לשגרה של הארץ.
אז במסגרת ההתמודדות עם התחושות האלו השבוע נסעתי לבקר את דנה בניו הייבן, שנמצאת במרחק של פחות משעתיים נסיעה מניו יורק, והיא שקטה, וירוקה, ומלאת פריחה מדהימה ונהר שעובר לו בין הבתים (ויש בה אאוטלטים במחירים מגוכחים!), והיא כוללת גם את דודה דנה, שישר מכינה אוכל, ומסדרת מיטה, ומסבירה על העיר, ונותנת עצות לחיים.
וגם הסתובבתי הרבה בעיר, שנהייתה חמימה ונעימה אז הרבה יותר כיף סתם ככה לשוטט בה, ואם מתעייפים אפשר לשכב על איזה דשא לקרוא ספר.
וישבתי בבית קפה עם לפטופ ועבדתי על התיק עבודות שלי.
והיתי אתמול בהופעה של Sia, שהיא זמרת אוסטרלית מעולה מעולה, שרק פה הכרתי אותה, והיא הופיעה במקום שנמצא בערך 5 דקות הליכה מהבית שלי.
וגם אחרי ההופעה נעמי ומשה ישנו כאן ועד 4 בבוקר משה ניגן ושרנו שירים ישראלים יפים יפים.
אז הנה תמונות מייצגות של כל אלה.

בייל -

בספריה -

אני נחה מול הנהר מתחת לבית -

בצ'לסי -

משה ונעמי שרים אצלי בסלון -

שיר נורא נורא יפה של Sia