אצלי הכל בסדר

רוב הזמן.
כמעט כל הזמן.
אבל אתמול נניח, היה יום לא קל.
זה התחיל מזה שנסעתי להסתובב ב-china town. מצאתי אותה (לדעתי china town היא נקבה) בקלות מפתיעה, אבל אז גיליתי שהיא מאוד מאוד חמקמקה ה-china town הזאת. כל שניה היא נעלמה לי ומצאתי את עצמי מסתובבת במעגלים בפריפריה שלה. השעה היתה כבר אחרי 16:00 ואני עוד לא אכלתי צהריים ורק חיפשתי מקום לאכול שיש בו גם שלטים באנגלית. אז אחרי 40 דקות של שוטטות איתרתי שוב את china town, וגם מסעדה עם שלטים באנגלית. אבל מסתבר שזה לא מבטיח שהאוכל יהיה טיפה יותר מותאם לחך מערבי. כל הסועדים היו סינים צעקנים, והאוכל שהביאו לי היה מן עיסה של בצק לא מוכן או אורז דביק ובתוך כל אחד מהם בשר לא מוכן (ולא דודי, לא נראה לי שיש להם תעודת כשרות...). אכלתי איכשהו שני ביסים מהאורז, בקשתי חשבון, וקיבלתי נזיפה מהמלצרית הסינית שלא אכלתי את המנות שהזמנתי.
אחר כך נסעתי לאיזור של הלימודים שלי, והחלטתי להעביר את הזמן בבית קפה נעים. אז מסתבר שבניו יורק בית קפה נעים זאת ממש דרישה מוגזמת. יש סטארבקס, ומלא דיינרים עם כסאות פלסטיק וניאונים צבעוניים, או בארים. זהו. לא שמעו כאן על הלאב איט בכלל!
ואז הלכתי לשיעור הראשון ב-SVA. הבנין אחלה, והמורה ממש חמוד, אבל אני מתמקדת עכשיו בדברים הרעים, אז נא לא להפריע עם דברים טובים.
התגלית הראשונה המפתיעה שלי היתה שאין subtitles. המורה פשוט מדבר אנגלית וזהו, כולם מבינים. אבל גיליתי גם שכמו שכשרואים סרט בלי תרגום לא שמים לב לזה אחרי כמה דקות, אז גם כשרואים שיעור.
ועדיין, בכלל בכלל לא קל לספר על עצמי באנגלית לכיתה של 14 אנשים שמתוכם 12 אמריקאים, וגם קצת מביך אם המורה שואל אם לכולם יש מילה שאני לא מכירה בבית, וכולם מרימים את היד (גם אני הרמתי - הנחתי שיש לי...). ובאותו הקשר - איזה מן דבר זה ש"דיסק און קי" זה מילה בעברית?!
חוץ מזה הם מדברים באינטשים, שמבחינתי זה מידה למסכים בלבד, והתרגיל הראשון שלנו הוא על ה-black and white issue ומבחינתי אין שום issue כזה...
אז זהו, לא תמיד הכל קל וכיף. מצד שני, היום הלכתי לקנות לי דברים ללימודים בחנות למוצרי אמנות שרק בשבילה היה שווה לבוא לפה, ומיד שכחתי את האנגלית, והבלי תרגום, והאוכל הסיני המגעיל, והדיינרים עם הכסאות פלסטיק ואפילו את הלאב איט...