יום רביעי, 27 בינואר 2010

וביום השלישי

כן.
אני בניו יורק.
זה כבר ודאי לגמרי.
יש לי חשבון בנק, ופלאפון מקומי, וכרטיס לסאבווי, ואני כבר יודעת איך להתמצא פה פחות או יותר.
בימים האחרונים הסתובבתי ברגל שעות (היום היתה הפעם הראשונה שהחלטתי לוותר קצת על הבחוץ ולקחת סאבווי לנסיעה קצרה אחת) ופשוט בדקתי מה יש פה (אפילו בלי לצלם הרבה).
אז גיליתי שהרבה כאן מרגיש לי די חסר נשמה וחוזר על עצמו - הרחובות מאוד דומים ומלאים בחנויות של רשתות, ומסעדות של רשתות, ויש כמה סוגי אנשים שחוזרים על עצמם, שלבושים סטנדרטי, ומדברים בדרמטיות כאילו הם ראו יותר מדי סרטים אמריקאים. ומצד שני התחלתי גם לגלות את האיזורים האחרים, שיותר מדברים אליי ומרגיש לי שיש להם יותר אופי, פחות סטריליים, שיש בהם מסעדות וחנויות שהם לא רשת, ואנשים מעניינים שמתלבשים ומדברים קצת אחרת.
חוץ מזה יש פה סושי מעולה מעולה (נתקה!) ומוזיאון עיצוב שהיתי בו היום במרחק של 10 דקות הליכה מהבית, אז מה צריך יותר בעצם?


4 תגובות:

  1. עם חתיכות שרימפס קטנות קטנות.
    דודי, אתה כזה קטנוני!

    השבמחק
  2. הם מאוד מקפידים, אבל אין להם תעודה.

    השבמחק
  3. אולי הרב של יגור יתן להם? הם נורא משתדלים והכל.

    השבמחק